הרטבה בזמן ערות

25% מהילדים המרטיבים בלילה סובלים מדליפת שתן גם בשעות היום, בזמן ערות. לרוב זוהי אינה התפנות מלאה בבגדים, אלא אחור בהליכה לשרותים. הילד המרטיב ביום מאופיין ע"י עיגולים רטובים ההולכים וגדלים בבגדיו. כאשר מציעים לו ללכת לשרותים הוא בד"כ עונה , "אין לי" כאשר הוא חושש להפסיק את עיסוקו (מחשב, משחק, טלביזיה וכו,). התנהגות זו מעוררת הרבה כעס משום שמתקבל הרושם כי המצב נתון בשליטת הילד אשר מרטיב מתוך הזנחה ועצלות. למעשה ההסבר אינו פשוט כל כך. רוב הילדים מרוכזים שעות ארוכות במשחקים, במחשב ובטלביזיה ולמרות זאת אינם מרטיבים כלל.



בעיית הרטבת היום, בד"כ נלויית להרטבה בלילה. היא קשורה לאותו שיבוש במערכת הרפלקסים המפקחת על השליטה בשלפוחית השתן וגורמת להרטבה בלילה. הילדים הסובלים מהרטבה ביום אינם חשים את הלחץ בשלפוחית כמו ילדים רגילים ולכן גם אינם מצליחים לשלוט כראוי. כאשר מטפלים בהרטבת הלילה, ברוב המקרים, גם בעיית ההרטבה ביום נעלמת.



בעיית הרטבה ביום עשויה להיות תוצאה של ליקויים או דלקות בדרכי השתן. יש לפנות לרופא הילדים על מנת לבצע את הבדיקות המתאימות.



על מנת לצמצם את ההרטבה ביום מומלץ להורים לבצע שיגרה של לקיחת הילד לשרותים מדי שעה או שעה וחצי, גם אם אינו חש צורך להתפנות.




בריחת צואה


טיפול חדשני באנקופרסיס
(אנקופרסיס = התלכלכות ויציאות בבגדים )

פתרון ל " סרבנות - אסלה " - הימנעות מביצוע יציאות על האסלה.


"ללכת לשירותים - עניין טבעי ויומיומי לרוב הילדים, הפך במשפחה שלנו לסיוט". כך מספרת נילי אמא של תום (בן 5). "תום התפתח מהר לגילו. הוא נגמל מפיפי בחיתול בארבעה ימים. גם את הגמילה מקקי בחיתול היה נדמה כי הוא עובר נהדר. אבל פתאום ללא שום סיבה נראית לעין הוא סירב לעשות קקי בסיר או בשירותים.הוא החל להתאפק במשך ימים והייתה לו יציאה רק כשזה כבר פשוט ברח לו בבגדים. ניסינו הכל: לחזור לחיתול, לעשות באמבטיה, בחצר, לפתות במתנות, פנינו לייעוץ פסיכולוגי. לכל מקום שיצאתי איתו לקחתי בגדים להחלפה והיו הרבה רגעים מביכים. הבעיה נמשכה כמעט שנתיים וגרמה לכל המשפחה סבל רב".
ד"ר ברוך קושניר, ( פסיכולוג קליני המתמקד מזה כעשרים שנה במחקר וטיפול בבעיות אי שליטה בסוגרים אצל ילדים ) מסביר.
התופעה הבולטת ביותר באנקופרסיס היא הימנעות קיצונית מישיבה על האסלה לשם ביצוע יציאה. מעבר לכך, הבעיה באה לידי ביטוי באופנים שונים ומגוונים. התעקשות ליציאות בטיטול בלבד, יציאות בבגדים תוך כדי הסתתרות בפינת הבית או בחצר, עצירות מתמשכת של מספר ימים, התלכלכות בבגדים עם בקשת עזרה מיידית, התלכלכות בבגדים תוך התעלמות מהלכלוך ומהריח במשך זמן רב, אפילו מספר שעות. התופעה עלולה להתרחש בבית בלבד והיא יכולה להופיע גם בגן או בבית הספר.
מתוך עבודה שנעשתה עם עשרות ילדים בשנים האחרונות נראה כי מדובר באוכלוסיית ילדים רגילים ובריאים לחלוטין, המתפקדים היטב בתחומי חייהם השונים. תכונת האופי היחידה המשותפת לרובם היא נטייה לעקשנות. ברוב המקרים הבעיה היא ראשונית (מתמשכת מאז הלידה ) ואינה נובעת מטראומה, טעויות של ההורים בהקניית הרגלי ניקיון או מאיזושהי סיבה אחרת, ברורה ונראית לעין.
רוב ההורים מנסים להגיע לפתרון הבעיה באמצעות ספרים ( סיר הסירים) , קלטות והתערבויות טיפוליות מקצועיות. באותם מקרים בהם התערבויות אלה אינן מצליחות, קיימת תחושה של תסכול רב, כעס, עגמת נפש ,ייאוש וחוסר אונים הן אצל ההורים והן אצל הילדים ( למרות שילדים רבים אינם מבטאים רגשות שליליים אלה).
אין נתונים מדויקים על שכיחות הבעיה באוכלוסיה, אך אין עוררין על כך שהמצוקה אצל המתלוננים היא קיצונית.
על בסיס עשר שנות מחקר מעמיק , פיתח ד"ר ברוך קושניר מודל תיאורטי להבנת מרכיבי הבעיה וגזר ממנו שיטת טיפול מיוחדת המביאה מזור לבעיה.
המודל התאורטי מאפיין את הבעיה על פי הנקודות הבאות:

1. מדובר בילדים רגילים לחלוטין המתפקדים היטב בתחומי חייהם השונים.
2. אין ברקע אירועים טראומטיים הקשורים בישיבה על האסלה.
3. אין ברקע טעויות של ההורים בהקניית הרגלי ניקיון.
4. שיטות שגרתיות של הצעת פרסים, הקראת סיפורים , שכנועים ושידולים לא הביאו לפתרון.
5. בדרך לא מוסברת, התפתחה אצל הילד חרדה והימנעות קיצונית מביצוע יציאה על האסלה או על הסיר. החרדה הינה בעיקרה בעלת אופי פיזיולוגי. מבחינה מחשבתית, הילד מגלה הבנה ורצון להתפנות על האסלה ואף מבטיח כי יעשה זאת " מחר ".
6. הילד עצמו , בתוך תוכו, סובל ונשלט על ידי החרדה, מודע ומתוסכל מההבדל בינו לבין ילדים אחרים בני גילו, אך לא מסוגל לגייס את הכח להתגבר.
7. מתוך כך, הפתרון חייב לאפשר לילד, באופן פיזי, לחוות את החוויה של יציאה על האסלה , להנות מתחושת השיחרור ולהיווכח שלא נגרם לו כל נזק.
8. האמצעי, טיפול התנהגותי, מתוכנן היטב , המיועד לספק את החוויה המתקנת ולהכחיד את החרדה המשתקת. הגישה הטיפולית מבוססת על הנקודות הבאות:
• אבחון מדוקדק
• שילוב של גישה טיפולית התנהגותית ושימוש בתכשיר רפואי.
• הדרכת ההורים,תמיכה וליווי יום יומי צמוד.

השיטה מביאה את הילד להתנסות יזומה של ביצוע יציאה תוך ישיבה על האסלה. בכך מוכחדת החרדה העומדת מאחורי הבעיה.
הטיפול מיועד בעיקר לגילאי שלש עד שבע ומביא , כמעט בכל המקרים, לפתרון מחלט של הבעיה בפרק זמן של בין שבוע לשלשה שבועות.